המלצות

נעמה קובו

אנחנו כל המשפחה על דורותיה מודים לגלבוע, לארנון ולכל הצוות שתמך והכיל והקשיב וליווה את אבא שלנו ואותנו בסבלנות אין קץ ובחיוך בכל שלבי כתיבת

קרא עוד »

נאוה קרינסקי

עם סיום העבודה והוצאה לאור של הספר "בדרכים "לזכרו של אבי היקר משה שפירא ז"ל. גלבוע, עברנו יחד כברת דרך עד לתוצר המוגמר, ספר -סיפור

קרא עוד »

אברהם וציפורה קרייזל

גלבוע היקר המון המון תודה על ספר מקסים ומרגש! הכתיבה שלך גורמת לנו להתרגש מחדש מהסיפורים שסיפרנו כל חיינו… קיבלנו מתנה מדהימה לגיל 85! נמליץ

קרא עוד »

כוכבה ויצחק קרמר

ברצוננו להביע את הערכתנו הרבה לגלבוע דקר. גלבוע סייע לנו  רבות בכתיבת עברו ופעילותו של סבנו עובדיה בני יוסף ז"ל. עם סיום עבודתו אתנו והכנת

קרא עוד »

אמיר לביא

תודה לגלבוע על כתיבת הספר והתהליך שעבר עם אמא ,היכולת הנהדרת שלו להגיע אליה לשמוע את סיפורה ולכתוב אותו, הוצאת ספר זה הוא מסמך חשוב

קרא עוד »

יעל דותן

כשאימא שלנו הגיעה לגיל תשעים חשבנו מה תהיה המתנה הכי מתאימה עבורה. אחת מנכדותיה הציעה לנו לעשות לה ספר על חייה עם גלבוע דקר. חששנו

קרא עוד »

משפחתה של לאה הס

לגלבוע שלום רב !!! זכורה לי פגישתנו הראשונה בביתה של אימא  ,מלווה בחששות ודאגה. אנחנו  ,הילדים מאוד רצינו שסיפורה של אימא יעלה על הכתב  .היא

קרא עוד »

אלחנן דניאל

לפני שנה בערך עלה בי רעיון להוציא ספר על סבא שלי שיושב איתי בערבי שבתות גשומים במיוחד ומספר לי סיפורים על ילדות קשה בתימן ושאר

קרא עוד »

ישראל(סולו) גבע

צופית וגלבוע שלום, לאחרונה פניתי אליכם לסייע לי בהוצאת ספר זיכרונות אותו כתבתי. לפני מספר ימים קבלתי את עותקי הספר מבית הדפוס, אליו הפניתם אותי,

קרא עוד »

שרה וגנר

הרעיון להעלות את זיכרונותיה של אמא קינן במוחי זמן רב. ככל שחלפו השנים, הרצון התגבר ואפילו הבאנו לאמא רשמקול כדי שתקליט את זיכרונותיה. אולם החלום

קרא עוד »

עמוס גלבוע

לגלבוע היקר שלום רב, אלפי תודות על העבודה היפה שעשית ביצירת הספר על חיי: "ההולך בדרכו". התרשמתי מאד מהגישה היסודית שלך, שלוותה ביצירתיות וביכולת הכתיבה

קרא עוד »

תומר חדש

העבודה עם גלבוע הייתה תענוג מההתחלה ועד הסוף. קודם כל גלבוע הוא איש שאוהב אנשים. ההורים שלי מאד נהנו מהביקורים שלו. בנוסף, כשהוא נכנס לסיפור

קרא עוד »

בועז רפפורט

לאחר שאמא שלי בת ה- 90 אמרה לי, באחת השיחות, שהיתה מאוד רוצה לכתוב את הזיכרונות שלה אבל "זה בטח כבר לא ייצא…" החלטתי לגרום

קרא עוד »
דף הבית

גלבוע דקר,  נשוי לצופית דמרי המדהימה, אבא לדורון החמודה. 

כשהייתי בן תשע סבתא נונה (פרידה) עברה לגור איתנו. שעות ביליתי איתה, צחקנו והסתלבטנו. לעתים היא הייתה מעירה אותי מוקדם בבוקר כדי שאלך בשקט לקנות לה סיגריות "מונטנה" שנראה לי שהיא היחידה בעולם שעישנה.

היא הייתה הסבתא האחרונה שלי, את בעלה, סבא אליהו שלי, מעולם לא הכרתי. כשהייתי בן חמש עשרה נפטרו סבתא אסתר וסבא אליהו (מהצד השני) ורק סבתא נונה נשארה.בגיל עשרים נותרתי בלי סבים וסבתות והתחלתי לקנא באחרים.בגיל שלושים ושתיים הקמתי את 'חי בספר', עסק לכתיבת ספרי זיכרונות ומאז ועד היום הכרתי המון סבים וסבתות.

קיבלתי החלטה. לנסות ולהנגיש את התחום לכמה שיותר משפחות. בניתי פלטפורמה שעוזרת לי לעשות זאת. לשמחתי אני פוגש ומכיר משפחות חדשות כל הזמן וכיום יש לי עוד 2 כותבים ועורכת ועורך מקצועיים. בשנים האחרונות אני לא רק כותב, אלא גם מלווה תהליכים של כתיבת ספרי זיכרונות או ספרי מתכונים וסיפורים קצרים בכל מיני מסגרות.

אחד הדברים היותר מרגשים שאני עושה בעבודתי זה ללוות ולהכשיר בני נוער להיפגש ולכתוב סיפורים קצרים לקשישים, לעתים במיוחד לניצולי שואה, בפרויקטים לקראת ימי הזיכרון.

אני לומד כל הזמן. על כתיבה, עריכה, על משפחות, על סודות ועל השפה המיוחדת של אנשים שמאחוריהם עשרות שנים.

בחורף של שנת 2019 פרסמתי את הסיפור הקצר מספר 100 שכתבתי תוך כשנתיים. כל שבוע סיפור בן 500 מילה, כל שבוע על נושא אחר. חלקם מופיעים כאן באתר ב"בלוג". רובם ככולם התפרסמו כטור שבועי בעיתון "גפן המושבות," שמתפרסם באזור מגוריי, פרדס חנה ובכל אזור חוף הכרמל. 

בהכשרתי אני בוגר תואר ראשון לחינוך ועסקתי שנים רבות בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי. ומה הקשר בין חינוך לכתיבת ספר זיכרונות? מסתבר לי כל פעם מחדש שהרגישות שבחינוך ילדים ונוער, היכולת להקשיב, להכיל ולהתפתח הם יתרונות מאוד גדולים בראיונות האישיים.

בשנת 2012 הנחיתי בכלא "צלמון" סדנת כתיבה שבסופה הוצאנו ספר עם סיפורים קצרים ושירים של אסירים. לצערי הספר אינו יוצא את כתלי בית הכלא. החוויה כשלעצמה היא סיפור.
בשנת 2015 החלטתי לחזור על כך והפעם יצרתי קשר עם בית המעצר "קישון" והנחתי קבוצה נוספת לכתיבת החוויות והסיפורים האישיים שלהם. העבודה עם האסירים והתהליך שהם ואני עוברים הוא מדהים. לעתים אני מצטער שאין לי את הזמן לחזור ולהתנדב בכלא, ואני מחכה ליום שזה יקרה.

חי בספר נולד מתוך האהבה שלי והסיפוק שחשתי בכל פעם כשראיינתי אנשים לעיתון כזה או אחר. בתוך בליל החדשות, הסיפורים העצובים, הטרגדיות והכתבות שהבוס מכריח אותך לכתוב בכדי שהוא ירוויח עוד כמה שקלים, גיליתי כי המפגשים אל מול אנשים מיוחדים ומעניינים הם אלו שגרמו לי לעזוב את האקטואליה ולהישאב לנוסטלגיה. בנוסף, שמתי לב שכמו שלכל אחד ואחת מאיתנו יש טביעת אצבע שונה, כך גם לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור חיים מעניין וייחודי. 

המתכון של חי בספר הוא בעצם המפגש בינינו. 

בשנת 2018 איבדתי את אבי. אני זוכר שכילד קטן עמדתי לידו מורעב, יום כיפור כבר עוד רגע נגמר, אנחנו עומדים מחוץ לבית הכנסת והוא מקשיב למישהו שמדבר. אין בו טיפת חוסר סבלנות, הוא לא רעב ולא צמא – הוא מקשיב. החוויה הזאת צרובה בזיכרוני טוב. אין בה ריח ולא טעם, אין מזג אוויר או מוזיקה ברקע, יש שני גברים מבוגרים בחולצות לבנות שעומדים ומדברים וילד אחד קטן ורעב, שיכול היה ללכת הביתה לבד אבל העדיף להביט בהם בהשתאות וניסה להבין מה כל כך חשוב להם, לדבר ולהקשיב. לספר. לשתף. ירשתי ממנו את היכולת והאהבה לאנשים ואני מודה על כך כל יום מחדש. 

השאירו פרטים ונחזור אליכם

דילוג לתוכן