תקציר הספר
שנת 2000, ישראל, חדרה. המילניום החדש התחיל, באוויר יש הרגשה של עידן חדש וטוב יותר אחרי שנות ה־90, שהיו רוויות מלחמות ופיגועים. עבורי זו הייתה שנה נפלאה. לא מכבר נישאתי לאורטל, אהובת ליבי. יצאנו לירח דבש בארצות הברית וכבר חשבנו על ילדים ועל בית.
יום רביעי בשבוע, חודש נובמבר. אני הנהג של אוטובוס אגד בקו 7 המחבר בין שכונת גבעת אולגה למרכז העיר חדרה. כמו תמיד הנוסעים בירכו אותי לשלום ושום דבר לא הכין אותי או אותם למה שעתיד להתרחש בדקות הבאות. מסלול חיים נכון ושלֵו, מסלול נסיעה קבוע ושגרתי ורכב תופת אחד שמתפוצץ בסמוך לאוטובוס ומשנה ברגע אחד את החיים.
התקופה שלאחר הפיגוע התאפיינה בפחדים, חרדות והסתגרות כמעט מוחלטת בביתי. ניסיתי לא מעט פתרונות וטיפולים להתמודדות עם הטראומה.
במסגרת אחד הטיפולים, ביציאתי מפינת החי שבקיבוץ מצר, ישבתי במונית עם הנהג הקבוע. בעודו ממתין להשתלב בתנועה, ראיתי בזווית העין מחבל חמוש יורד מאחת המכוניות. לא הספקתי להוציא הגה מפי, והוא ירה צרור כדורים קטלני בחייל שהמתין בשולי הכביש. טרם נמלט, הספקנו להביט זה בעיניו של זה.
עשרים שנה אחר כך, הסיפור שהיה עד כה רק שלי מבקש לצאת לאוויר העולם.
אני ניר מרחב, בן 50, נשוי לאורטל ואבא לארבעה ילדים. מנהל סניף אגד שרון צפוני, מטפל גוף ונפש ומנסה להביא למטופליי ולאנשים שמסביבי את הידע, הניסיון והריפוי שלמדתי וצברתי בחיי.
