זכיתי להיוולד למשפחה גאה, ערכית וציונית. שנות ילדותי באלכסנדריה שבמצרים, בבית מרווח ואמיד ליד הים, עם מטפלת ומשרתים, לא הזכירו במאומה את המשך ילדותי במעברת ג'סי כהן.
צמחתי וגדלתי להיות אדם סקרן, אחראי ו"עם קוצים בתחת", שתמיד מפיק את הטוב ביותר ממה שיש. זכיתי לקריירה צבאית מרתקת בארץ ובקונגו, שכללה בין השאר הקמת גדוד תותחנים.
בחיי האזרחיים השתתפתי בהרפתקאות מקצועיות בתחומים שעדיין היו בחיתוליהם, ושמחתי לשבת ללמוד באקדמיה בגיל חמישים וחמש.
הכול חי בתוכי. הילד היהודי ממצרים שמקשיב למבוגרים וסופג, הילד שהמעברה נצרבה בנפשו, הנער המשתלב בהוויה הישראלית, החייל והמפקד, איש השיווק ה"רעב" להצלחות בעבודה ובפרנסת משפחתנו.
איני קופא על שמריי. גם כיום, בגיל שבעים אני מאושר לראות את המשפחה שהקמתי עם אהובתי וחברתי סיגלית, כשילדינו ונכדותינו ממשיכים ללכת לאורם של הערכים שהנחלנו להם: שמירת האמת, אחריות, יצירתיות ועזרה לזולת. לא המצאתי את הערכים הללו, אבל ינקתי אותם מהאנשים האהובים והקרובים לי ביותר – הוריי ובני משפחתי שהגעגועים אליהם לא פוסקים גם בחלוף השנים.
