זה שנים רבות אנו צועדים יחד בנתיבי החיים. אנחנו נהנים לצאת לעיתים לטיולים קצרים בארץ ואף ביקרנו במקומות רבים ברחבי העולם, אבל אנחנו תמיד חוזרים לביתנו שבגליל התחתון – הבית מוקף הגינה ועצי הפרי שאליו עברנו מייד לאחר נישואינו, ובו גידלנו באהבה את חמשת ילדינו.
הצעידה בשבילים בסביבת ביתנו במולדת היא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. המרחבים ויופיו של הטבע קוראים לנו לצאת אליהם מדי יום, ואנחנו נענים לקריאתם בנאמנות. ההליכה המתונה המשותפת, תוך תשומת לב לחילופי העונות ולפרטים הקטנים שמשתנים בנוף האהוב עלינו, מבטאים במידה רבה את הדרך שבה חיינו את חיינו. אמר כבר טשרניחובסקי בשירו הידוע ש"האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף-מולדתו..", ואין לנו אלא להסכים איתו.
ממרום גילנו אנחנו יכולים כעת להתבונן מטה ולראות את שביל חיינו נפרש מולנו – על השמחה והעצב, הקשיים וההצלחות שהיו מנת חלקנו, ומעל כולן מרחפת האהבה והשותפות שאנחנו חולקים בינינו.