מגיל צעיר יצאתי לעבוד. עזרתי לאבא שלי בעבודות השיפוצים שעשה, ממנו למדתי לבצע את כל עבודות הבניין. כאשר התחלתי ללמוד בתיכון, המצב הכלכלי בבית היה קשה. אבי כבר איבד את שתי רגליו ואת יכולתו לעבוד ואמי הייתה המפרנסת היחידה. כבן הבכור, חשתי אחריות והחלטתי להפסיק ללמוד ולעזור בפרנסת המשפחה.
כך, לאחר חודשים ספורים בתיכון, עזבתי את הלימודים ויצאתי באופן קבוע לעבוד בייצור רעפים אצל משפחת רוקח. לאמי היה מאוד חשוב שכולנו נשלים שתים-עשרה שנות לימוד, היא לא ויתרה וחיפשה כל דרך להחזיר אותי אל ספסל הלימודים.
הגעתי לעין החורש בשליש האחרון של כיתה ט'. היה לי טוב בקיבוץ והחלטתי להישאר. למעשה, עין החורש הוא ביתי מאז ועד היום, זה המקום שבו הכרתי את דניאלה ויחד הקמנו את משפחתנו.
היום, שאני כבר בן שבעים ומביט לאחור, אני מרגיש מלא סיפוק מהישגיי, בתחום האישי, המשפחתי והמקצועי. סיפורי המלא מונח לפניכם והדרך עודנה נמשכת.
