החיים העניקו לאימי בן יחיד עם חלומות גדולים, ולי העניקו את אמי האהובה שדאגה לי ואימצה אותי אל חיקה, והיוותה עבורי גב איתן למימוש
דרכי וחלומותיי. לצידה, הייתה זו תנועת הנוער “החלוץ למרחב” שהייתה מיכל עבורי ועבור קבוצה גדולה של בני נוער חולמים ומגשימים להחזיק
בו אהבות, מאוויים, חברויות, אתגרים מגוונים, החלטות קשות, משברים ורגעי אושר, הכרת העולם, ובניית עצמנו כבני אדם בעלי תחושת משמעות
ושליחות. אלמלא שתי הענקיות הללו – אמא, ותנועת הנוער – חיי היו ודאי נראים אחרת לחלוטין.
זכיתי להגיע לעולם בתקופה היסטורית בה עם ישראל הקים מדינה עצמאית בפעם השלישית ולאחר כמעט אלפיים שנות שלטון זר וגלות. זכיתי להשתקע בארץ החדשה ולשלב את חיי בניסיון החברתי הישראלי האדיר שנקרא קיבוץ, למשך שארית חיי.
כאן, בקיבוץ מגל – ביתי, הקמתי יחד עם עמיה רעייתי האהובה משפחה לתפארת. מבן יחיד גדלנו להיות שבט נפלא!
