מורן הייתה רק בת עשרים ושמונה כשאיבדנו אותה למחלת הסרטן. לאורך השנים לא הפסקתי לדבר איתה ועליה, לא הפסקתי להתגעגע לילדה שהייתה, לנערה ולאישה היצירתית, הנמרצת, מלאת החן והאהבה.
הספר כתוב כפנייה למורן ומאפשר לך להיכנס ולהשתתף במסע המשותף שלנו – הזיכרונות הטובים והיפים, השמחה והעצב והגעגועים שלא מרפים. הדברים שכתבתי אליה ועליה מתארים את החיבור העמוק שהיה בינינו מהיום שנולדה ועד היום שנפרדה מאיתנו.
מסודי
