דמיינו אותי – אברהם בן-יוסף, ילד בן שש, קטן ורזה, רץ במעלה המדרגות בין בתי אבן צפופים, בין רוכלים והולכי רגל, חולף על פני המספרה של קלדרון, המשחטה של יחיא, הנפחייה של יצחק טנגז'י, החייט בכור. שכונת מאה שערים נוכחת בסמטאות עברי וסיפור חיי. היא הייתה מקור הפרנסה של אבי היקר ומוקד משמעותי בחיינו.
כשבגרתי התרחקתי אט אט מהשכונה וממה שהיא מייצגת, יד המקרה הובילה אותי לעבוד בסוכנות היהודית. לא נתתי למקרה הזה לחמוק מידי, עבדתי קשה, למדתי והתקדמתי כל הזמן. וככל שהתרחקתי גיליתי שמתווה הרחובות של שכונת מאה שערים נמצא בזרימה אחידה איתי. אני מכיר אותה והיא אותי. היא תבנית נוף מולדתי ואני בן מסור ואוהב, עוזב אותה וחוזר אליה בזיכרונותיי כל פעם מחדש.
