באוקטובר האחרון מלאו לי 70 שנה.
כמתנה בחרה משפחתי לתת לי "פרויקט" להעלות על הכתב את סיפור חיי לדורות הבאים.
כבר נכתב על ידי מנהיגים דגולים ואני מצטט:
עם ללא עבר, אין לו עתיד." ~ נפוליאון בונפרטה
עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." ~ יגאל אלון

לצורך הפרויקט נרתמו למשימה גלבוע דקר שלו עסק בשם "חי בספר" המתמחה בסוג זה
של כתיבת זיכרונות. אלית ובר תשאלה, הקליטה, תמללה וערכה את זיכרונותיי במשך 6
מפגשים שבועיים..
אני מודה, יש משהו מרתק והמזכך את הנפש בהעלאת זיכרונות.
מחד גיסא אתה זוכר סיטואציות מסוימות ולעיתים שוליות לפרטי פרטים מאידך גיסא אחרות
"נעלמות" כלא היו. במבט לאחור על עברך, אתה יכול לראות איך דברים שחווית בילדותך
עיצבו את דמותך ואת פועלך, אתה "מתגעגע" לילד שהיית, משוטט בערגה בשביל חייך,
מטייל בין זמנים ותקופות.
אתה מערטל את נפשך וזיכרונותיך בפני מישהי זרה, שלפתע מכירה אותך ואת צפונות
מחשבותיך והיא ה "זרה" פתאום "מזקקת" את זיכרונותיך כאילו "פסעתם יחדיו" במשעול
החיים.
החלק הנוסף ולעיתים גם "מטלטל" הוא סקירת אלבומי התמונות, תוך עלעול בהם עולים
וצפים זיכרונות ודמויות מעברך שאינם עוד והגעגוע מפלח את קירבך עד לכדי כאב פיזי,
ולעומתם אחרים שאתך, אתה רואה איך צמחו , בגרו ונהיו לחלק מהווייתך.
אני מודה מקרב לב לילדיי ולאשתי האהובה סיגלית שבחרו במתנה הזו ובגלבוע דקר – חי
בספר.
אני גאה בהם שחשוב היה להם לשמר את זיכרונות המשפחה לדורות הבאים.

עכשיו כשתותחי ההתרגשות שבקבלת הספר נמוגו הגיע שעתה של המוזה.
אני מודה לגלבוע דקר על אורך הרוח והתמיכה.
ברכה מיוחדת ל – אלית ובר שליוותה אותי בפרויקט חקרה והשלימה פרטים, גילתה
אמפטיה וסבלנות והפכה לזמן קצר חלק מחיי.
חג אביב שמח, יוסי עמיאל פסח תשפ"א 25/03/2021