לגלבוע שלום רב !!!
זכורה לי פגישתנו הראשונה בביתה של אימא ,מלווה בחששות ודאגה.
אנחנו ,הילדים מאוד רצינו שסיפורה של אימא יעלה על הכתב .היא חששה
מהתהליך, מהחשיפה, ובעיקר מהעבודה עם "אדם זר "והצורך לשתפו
בסיפורה הכל כך אישי. ניסיתי לכתוב את סיפורה… אבל ,זה דורש מקצועיות
שחסרה לי. ואז פגשנו אותך, דיבורך האמפאטי ושפת הגוף השרו על אימא רוגע
רב וכל חששותיה נעלמו. האופן בו שוחחת איתה…שאלת שאלות… כוונת אותה
לנושאים החשובים עזרו לה לארגן את דבריה, להתרכז ולא לשכוח פרטים
חשובים. השכלת לשבץ בסיפורה נתונים הסטורים חשובים שחיברו את
סיפורה האישי לסיפור הקמת המדינה.
הגעת הרבה מעבר לפגישות שתכננו מראש, גילית סבלנות רבה לאורך כל
משך הכתיבה. הפכת עם הזמן לחבר אמיתי לאימא והיא חיכתה לפגישות
שלכם. צופית רעייתך עזרה מאוד בעיצוב הספר והעמדת התמונות,
גם כאן גיליתם סבלנות רבה לבקשותינו לשינויים, למרות לוח הזמנים הצפוף.
על כל אלה ועוד מודים לך, מעריכים את כל שעשית ומקווים שתמשיך
בעבודתך החשובה.
מאחלים לך הצלחה רבה… ושוב, מודים מקרב לב.
אורי, חגית ויעל – ילדיה של לאה