החייל שכן ירה

דלסקי!

כן המפקד!

בוא חביבי, שב פה מול הנפוליאונצ'יק וכשאגיד לך לירות, תירה.

לירות המפקד? אני? המפקד אני לא עליתי לארץ ישראל כדי לירות ביהודים, לא בשביל זה התגייסתי לצה"ל.

חביבי את התירוץ הזה שמענו כבר מהטייס ריבקוב ועוד שלושה כמותו, למה אתה חושב שאנחנו מפגיזים את אניית האויב מהחוף ולא מהאוויר?

אבל המפקד, הם לא האויב הם יהודים.

באמת דלסקי? מה חשבת, שהאויב יהיה שישים קילו, שיער שחור וכאפיה בלבד, אשמח לראות את החוזה הזה, כי אני לא חתמתי עליו כשהתגייסתי, אבל אני אגיד לך איזו פקודה הועברה הבוקר על ידי מנהיגנו בן גוריון לרמטכ"ל שלנו ידין. הוא כתב ככה: "עליך לעשות את כל הצעדים, ריכוז צבא, כוח אש (תותחים, מכונות ירייה), זורקי להבות … למען הבא את האנייה לכניעה ללא תנאי." ואם לסכם לך את זה חייל צעיר אז מה שבעצם אומר ראש הממשלה על חיילי האצ"ל שנמצאים על האנייה, ועל מנהיגם מנחם בגין זה שהם בוגדים בעם היהודי דלסקי. הם האויב!

אבל המפקד, גם אני לא רוצה לירות בדיוק מאותה הסיבה ש..

שקט דלסקי, נמאס לי שאתה קורא לי המפקד כל הזמן, תקשיב רגע, בוא ננמיך את הטונים, קח, אתה מעשן? לא, בסדר, אז אני אעשן ברשותך חברי היקר. תראה, אני ממש מבין אותך, מה אתה חושב שלי זה נוח, זה לא, אבל מישהו צריך לירות בתותח נכון? אתה חייל של הצבא החדש של מדינת ישראל נכון?

כן המפקד אבל..

בלי אבל, התותח הזה שבידיך, האם אומנת להשתמש בו?

אומנתי המפקד אבל שוב, לא אמרו לי שעליי לירות ביהודים חוץ מזה, התותחן הראשון יוסף אקְסֵן, לאן הוא הלך? הוא מיומן יותר ממני.

אקסן השתמט חביבי, הוא אמר שהוא מוכן להישפט ולהיות מוצא להורג, אתה רוצה לקבל את המנה שלו?

המפקד, אני בקושי נושם ואתה צועק עליי ומלחיץ אותי, גם אם אני רוצה לירות אני לא יכול לפגוע ככה.

אתה אחד החיילים הטובים שלנו, מדינת ישראל גאה בך. אתה מבין חבר, לא סתם אתה בעמדה הכי חשובה במדינה כרגע, יותר משל המפקד רבין ושל המפקד של המורדים בגין זה בטוח, אפילו בן גוריון לא נמצא במקום החשוב שבו אתה נמצא כרגע, תסתכל סביב, אתה רואה אותם פה?

אני חושב שבגין על האנייה המפקד, זה מה שהמודיעין אמר לא?

אין שום הוכחה לכך, וחוץ מזה, אני חוזר לנקודה החשובה: המפקד שלנו הוא דוד בן גוריון והוא התייעץ עם גדולי המנהיגים והגנרלים של ישראל, הם קבעו נחרצות מתוך בדיקת כל השיקולים שעלינו ל…

כל הכבוד דלסקי! תירה עוד פגז אחד, תגמור אותם!

הם יהודים המפקד, יריתי ביהודים למען השם!

שקט דלסקי, נראה לי שאני רואה את בגין נמלט מהאנייה.

עשרה לוחמי אצ"ל וחייל צה"ל נהרגו באותו היום מול חופה של תל אביב, שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל נהרגו יום קודם לכן בקרב מול חוף כפר ויתקין.

לשתף זה כיף

כתוב/כתבי תגובה

דף הבית

גלבוע דקר,  נשוי לצופית דמרי המדהימה, אבא לדורון החמודה. 

כשהייתי בן תשע סבתא נונה (פרידה) עברה לגור איתנו. שעות ביליתי איתה, צחקנו והסתלבטנו. לעתים היא הייתה מעירה אותי מוקדם בבוקר כדי שאלך בשקט לקנות לה סיגריות "מונטנה" שנראה לי שהיא היחידה בעולם שעישנה.

היא הייתה הסבתא האחרונה שלי, את בעלה, סבא אליהו שלי, מעולם לא הכרתי. כשהייתי בן חמש עשרה נפטרו סבתא אסתר וסבא אליהו (מהצד השני) ורק סבתא נונה נשארה.בגיל עשרים נותרתי בלי סבים וסבתות והתחלתי לקנא באחרים.בגיל שלושים ושתיים הקמתי את 'חי בספר', עסק לכתיבת ספרי זיכרונות ומאז ועד היום הכרתי המון סבים וסבתות.

קיבלתי החלטה. לנסות ולהנגיש את התחום לכמה שיותר משפחות. בניתי פלטפורמה שעוזרת לי לעשות זאת. לשמחתי אני פוגש ומכיר משפחות חדשות כל הזמן וכיום יש לי עוד 2 כותבים ועורכת ועורך מקצועיים. בשנים האחרונות אני לא רק כותב, אלא גם מלווה תהליכים של כתיבת ספרי זיכרונות או ספרי מתכונים וסיפורים קצרים בכל מיני מסגרות.

אחד הדברים היותר מרגשים שאני עושה בעבודתי זה ללוות ולהכשיר בני נוער להיפגש ולכתוב סיפורים קצרים לקשישים, לעתים במיוחד לניצולי שואה, בפרויקטים לקראת ימי הזיכרון.

אני לומד כל הזמן. על כתיבה, עריכה, על משפחות, על סודות ועל השפה המיוחדת של אנשים שמאחוריהם עשרות שנים.

בחורף של שנת 2019 פרסמתי את הסיפור הקצר מספר 100 שכתבתי תוך כשנתיים. כל שבוע סיפור בן 500 מילה, כל שבוע על נושא אחר. חלקם מופיעים כאן באתר ב"בלוג". רובם ככולם התפרסמו כטור שבועי בעיתון "גפן המושבות," שמתפרסם באזור מגוריי, פרדס חנה ובכל אזור חוף הכרמל. 

בהכשרתי אני בוגר תואר ראשון לחינוך ועסקתי שנים רבות בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי. ומה הקשר בין חינוך לכתיבת ספר זיכרונות? מסתבר לי כל פעם מחדש שהרגישות שבחינוך ילדים ונוער, היכולת להקשיב, להכיל ולהתפתח הם יתרונות מאוד גדולים בראיונות האישיים.

בשנת 2012 הנחיתי בכלא "צלמון" סדנת כתיבה שבסופה הוצאנו ספר עם סיפורים קצרים ושירים של אסירים. לצערי הספר אינו יוצא את כתלי בית הכלא. החוויה כשלעצמה היא סיפור.
בשנת 2015 החלטתי לחזור על כך והפעם יצרתי קשר עם בית המעצר "קישון" והנחתי קבוצה נוספת לכתיבת החוויות והסיפורים האישיים שלהם. העבודה עם האסירים והתהליך שהם ואני עוברים הוא מדהים. לעתים אני מצטער שאין לי את הזמן לחזור ולהתנדב בכלא, ואני מחכה ליום שזה יקרה.

חי בספר נולד מתוך האהבה שלי והסיפוק שחשתי בכל פעם כשראיינתי אנשים לעיתון כזה או אחר. בתוך בליל החדשות, הסיפורים העצובים, הטרגדיות והכתבות שהבוס מכריח אותך לכתוב בכדי שהוא ירוויח עוד כמה שקלים, גיליתי כי המפגשים אל מול אנשים מיוחדים ומעניינים הם אלו שגרמו לי לעזוב את האקטואליה ולהישאב לנוסטלגיה. בנוסף, שמתי לב שכמו שלכל אחד ואחת מאיתנו יש טביעת אצבע שונה, כך גם לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור חיים מעניין וייחודי. 

המתכון של חי בספר הוא בעצם המפגש בינינו. 

בשנת 2018 איבדתי את אבי. אני זוכר שכילד קטן עמדתי לידו מורעב, יום כיפור כבר עוד רגע נגמר, אנחנו עומדים מחוץ לבית הכנסת והוא מקשיב למישהו שמדבר. אין בו טיפת חוסר סבלנות, הוא לא רעב ולא צמא – הוא מקשיב. החוויה הזאת צרובה בזיכרוני טוב. אין בה ריח ולא טעם, אין מזג אוויר או מוזיקה ברקע, יש שני גברים מבוגרים בחולצות לבנות שעומדים ומדברים וילד אחד קטן ורעב, שיכול היה ללכת הביתה לבד אבל העדיף להביט בהם בהשתאות וניסה להבין מה כל כך חשוב להם, לדבר ולהקשיב. לספר. לשתף. ירשתי ממנו את היכולת והאהבה לאנשים ואני מודה על כך כל יום מחדש. 

השאירו פרטים ונחזור אליכם

דילוג לתוכן