fbpx

אימוני כתיבה בפרדס חנה

הבית לאימוני כתיבה, בתמונה רואים ספורטאית מרימה עיפרון, כמו שמרימים משקולת בחדר כושר

 

הבית לאימוני כתיבה

בחדר סודי אך מעוצב להפליא במרכז פרדס חנה מתקיים בכל יום שישי בבוקר אימון כתיבה עם גלבוע דקר, אבא של 'חי בספר'. לשם באים כדי לתרגל, ללמוד, לקבל השראה,להתאמן על שרירי הכתיבה ויוצאים מחוזקים לעולם. האימון נמשך כשעתיים, אולי לא מאבדים המון קלוריות אבל מוסיפים שמחה וסיפוק ללב.

להתאמן בכתיבה זה אומר לאמן את אחד הכלים הכי שימושיים שלנו. אנחנו כותבים כל הזמן, סיפורים, חוויות, טקסטים שיווקיים כעצמאיים או כשכירים, סיפורי מקרה חקר ועוד. 

בעזרת כתיבה אנחנו מציגים את עצמנו לעולם, בעזרתה אנחנו גם יכולים להבין טוב יותר את עצמנו. דרך כתיבת החוויות שלנו, בתנאי השראה ובמקום נוח ושקט – אנו יכולים לעבור תהליכים מרפאים. 

 האימונים מתאימים לכל מי שרוצה לתרגל, ללמוד ולהשתפר בכתיבה של סיפור קצר, להשתפר בהעברת מסרים לבוס, לחברים, לכתוב טוב יותר פוסטים שיווקיים או להתחיל לכתוב את הסיפור המשפחתי.

אין צורך בניסיון קודם, הבית לאימוני כתיבה פתוח עבורך, להגיע, להתנסות, לכתוב, ליהנות.

בכל אימון משתתפים 10 כותבים וכותבות בלבד, לכן כדאי להירשם מראש.

מתי?
ימי שישי.
תחילת אימון: 09:30
סיום אימון: 11:30

מחיר: 250 ש"ח לחודש.
המיקום המדויק יינתן לך לאחר ההרשמה. 
0547-345002

גלבוע

מה אומרים מי שהשתתפו?

אטלה פושנוי

"רוצה להודות לגלבוע על סדנת כתיבה נהדרת! מרגישה שקיבלתי מתנה נפלאה. הזדמנות לעצור לרגע, להקשיב למה שמתרחש בתוכי ומבקש ביטוי, להיות יצירתית וגם לחלוק את כל זה בפתיחות עם משתתפים נוספים בסדנה. גלבוע מנווט את הספינה הזו ברגישות, בלי יותר מדי הוראות טכניות, אלא באמת רוצה לשמוע את הסיפור שלי, ונותן פידבק מעורר מחשבה ומלא תובנות. עולמם הפנימי של המשתתפים ממלא את החדר באנרגיה, צחוק, נוסטלגיה, התרגשות… אנרגיה שנשארה איתי גם הרבה אחרי שסיימנו."

צביקה דנציגר

"סדנת הכתיבה של גלבוע הייתה חויה יוצאת דופן. המסר העיקרי הוא שכולנו יודעים לכתוב, גלבוע פשוט עוזר לשחרר את הצ'קרה ולחדד את התהליך. בקיצור תלכו לסדנה ותראו כמה כיף יהיה לכם/ן. תודה גלבוע היקר על זמן איכותי ביותר."

ליטל פלד

"מה לי ולסדנת כתיבה? זה מה שאני יודעת על עצמי: אני אוהבת לכתוב את המחשבות שלי, ואני אוהבת חוויות חדשות. אין לי שום שאיפות לכתיבה מקצועית כלשהי. באמת רק בשביל החוויה.

אז לקחתי לי בוקר שישי ובאתי לעשות לעצמי חוויה. נזכרתי בילדות, בחרתי סיפורים מהעבר הקרוב והרחוק, והזמנתי אותם שוב לחיי, אבל בדיוק באופן שהתאים לי באותו הרגע.

גלבוע נתן הנחיות מינימליסטיות אך ברורות, והנחה אותנו ברוך ובחיוך אל תוך חווית הכתיבה. "תהיו אמיצים" הוא אמר. "הסיפור הוא שלכם".

היה לי בוקר נהדר, ויצאתי עם סיפורים. תודה."

אודי ברק

"תודה רבה גלבוע על סדנת כתיבה נהדרת. בתור אחד שכותב לא מעט, המפגש איתך היה מרענן ומפרה מאד. מעל הכל, הנוכחות הנעימה שלך אפשרה לדברים חדשים לצאת אל הכתב. תודה!"

איתמר זדוף

"כשהתחלנו את הסדנה ראיתי בפעם הראשון האת המקצועיות של גלבוע בתור מנחה, תרגילי הכתיבה שהוא נתן היו מעיין דלת כניסה הכניסו את כולנו בצעדים קלים למלאכת הכתיבה.

גלבוע השרה אווירה נינוחה ותומכת, לא דיבר יותר מדי אבל ידע איך לתת הערות ואבחנות על הכתיבה שגרמה לכל המשתתפים להנהן בחיוך.  ראיתי את המקצועיות של גלבוע בתור כותב ספרי זיכרונות, ההנחיות שהוא נתן, ההערות והאבחנות של אחר כך היו פשוט מעולות.

אני ממש לא בנאדם שהולך לכל מיני סדנאות, אבל אני חייב לומר שהיה לי שישי בבוקר של כיף, הזמן ביחד היה כיף, הכתיבה הייתה כיפית וגלבוע הנחה את הכל בצורה מכילה, מקצועית ונינוחה. לי אישית גם היתה חוויה מיוחדת כי זו אחת הפעמים הראשונות ששמעתי על ילדותו של אבי.

ערבה גרזון רז

"גלבוע מעביר את הסדנה בצורה מקצועית, בגובה עיניים, מצליח להעיר פינות נסתרות ולהתניע מחדש את הכתיבה כשנתקע. מאוד מחבר לעצמך ולזיכרונות והסיפורים שבתוכך."

גל ושחף ביטון

"בבוקר יום שישי, כשהשמש הציצה לה בביישנות אחרי יומיים טרופים, הגענו לבית מקסים באווירה פסטורלית ומיטב עוגיות ואגוזים אשר הוגשו לנו והוזמנו לצלול למחוזות הכתיבה היוצרת. מעבר לאתגר והסקרנות הזדמן לנו פשוט להיות יחד באופן מיוחד במינו. יצאנו לגמרי מופתעים מעצמנו ומלאים! תודה גלבוע! ממליצים ממש ממש!!"

יש לך הזדמנות להצטרף לחווית הכתיבה, להפוך את הכתיבה לכלי שישרת אותך טוב יותר בכל תחום.
לשתף זה כיף
דף הבית

גלבוע דקר,  נשוי לצופית דמרי המדהימה, אבא לדורון החמודה. 

כשהייתי בן תשע סבתא נונה (פרידה) עברה לגור איתנו. שעות ביליתי איתה, צחקנו והסתלבטנו. לעתים היא הייתה מעירה אותי מוקדם בבוקר כדי שאלך בשקט לקנות לה סיגריות "מונטנה" שנראה לי שהיא היחידה בעולם שעישנה.

היא הייתה הסבתא האחרונה שלי, את בעלה, סבא אליהו שלי, מעולם לא הכרתי. כשהייתי בן חמש עשרה נפטרו סבתא אסתר וסבא אליהו (מהצד השני) ורק סבתא נונה נשארה.בגיל עשרים נותרתי בלי סבים וסבתות והתחלתי לקנא באחרים.בגיל שלושים ושתיים הקמתי את 'חי בספר', עסק לכתיבת ספרי זיכרונות ומאז ועד היום הכרתי המון סבים וסבתות.

קיבלתי החלטה. לנסות ולהנגיש את התחום לכמה שיותר משפחות. בניתי פלטפורמה שעוזרת לי לעשות זאת. לשמחתי אני פוגש ומכיר משפחות חדשות כל הזמן וכיום יש לי עוד 2 כותבים ועורכת ועורך מקצועיים. בשנים האחרונות אני לא רק כותב, אלא גם מלווה תהליכים של כתיבת ספרי זיכרונות או ספרי מתכונים וסיפורים קצרים בכל מיני מסגרות.

אחד הדברים היותר מרגשים שאני עושה בעבודתי זה ללוות ולהכשיר בני נוער להיפגש ולכתוב סיפורים קצרים לקשישים, לעתים במיוחד לניצולי שואה, בפרויקטים לקראת ימי הזיכרון.

אני לומד כל הזמן. על כתיבה, עריכה, על משפחות, על סודות ועל השפה המיוחדת של אנשים שמאחוריהם עשרות שנים.

בחורף של שנת 2019 פרסמתי את הסיפור הקצר מספר 100 שכתבתי תוך כשנתיים. כל שבוע סיפור בן 500 מילה, כל שבוע על נושא אחר. חלקם מופיעים כאן באתר ב"בלוג". רובם ככולם התפרסמו כטור שבועי בעיתון "גפן המושבות," שמתפרסם באזור מגוריי, פרדס חנה ובכל אזור חוף הכרמל. 

בהכשרתי אני בוגר תואר ראשון לחינוך ועסקתי שנים רבות בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי. ומה הקשר בין חינוך לכתיבת ספר זיכרונות? מסתבר לי כל פעם מחדש שהרגישות שבחינוך ילדים ונוער, היכולת להקשיב, להכיל ולהתפתח הם יתרונות מאוד גדולים בראיונות האישיים.

בשנת 2012 הנחיתי בכלא "צלמון" סדנת כתיבה שבסופה הוצאנו ספר עם סיפורים קצרים ושירים של אסירים. לצערי הספר אינו יוצא את כתלי בית הכלא. החוויה כשלעצמה היא סיפור.
בשנת 2015 החלטתי לחזור על כך והפעם יצרתי קשר עם בית המעצר "קישון" והנחתי קבוצה נוספת לכתיבת החוויות והסיפורים האישיים שלהם. העבודה עם האסירים והתהליך שהם ואני עוברים הוא מדהים. לעתים אני מצטער שאין לי את הזמן לחזור ולהתנדב בכלא, ואני מחכה ליום שזה יקרה.

חי בספר נולד מתוך האהבה שלי והסיפוק שחשתי בכל פעם כשראיינתי אנשים לעיתון כזה או אחר. בתוך בליל החדשות, הסיפורים העצובים, הטרגדיות והכתבות שהבוס מכריח אותך לכתוב בכדי שהוא ירוויח עוד כמה שקלים, גיליתי כי המפגשים אל מול אנשים מיוחדים ומעניינים הם אלו שגרמו לי לעזוב את האקטואליה ולהישאב לנוסטלגיה. בנוסף, שמתי לב שכמו שלכל אחד ואחת מאיתנו יש טביעת אצבע שונה, כך גם לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור חיים מעניין וייחודי. 

המתכון של חי בספר הוא בעצם המפגש בינינו. 

בשנת 2018 איבדתי את אבי. אני זוכר שכילד קטן עמדתי לידו מורעב, יום כיפור כבר עוד רגע נגמר, אנחנו עומדים מחוץ לבית הכנסת והוא מקשיב למישהו שמדבר. אין בו טיפת חוסר סבלנות, הוא לא רעב ולא צמא – הוא מקשיב. החוויה הזאת צרובה בזיכרוני טוב. אין בה ריח ולא טעם, אין מזג אוויר או מוזיקה ברקע, יש שני גברים מבוגרים בחולצות לבנות שעומדים ומדברים וילד אחד קטן ורעב, שיכול היה ללכת הביתה לבד אבל העדיף להביט בהם בהשתאות וניסה להבין מה כל כך חשוב להם, לדבר ולהקשיב. לספר. לשתף. ירשתי ממנו את היכולת והאהבה לאנשים ואני מודה על כך כל יום מחדש. 

השאירו פרטים ונחזור אליכם

דילוג לתוכן